מוכרחים כותרת?

מוזר לי לכתוב כאן פוסט חדש, כי אני מרגישה כאילו יצאתי ממכונת זמן, או לפחות מתוך ארכיון מאובק. טוב, לא ממש מאובק – זה ארכיון וירטואלי, נקי ומצוחצח.

על מה אני מדברת? על ארכיון הפוסטים הישנים שלי מתפוז. לקח לי זמן אבל זהו, סוף סוף סיימתי את מבצע העתקת הפוסטים! עזבתי את תפוז בסוף ספטמבר 2013, אז לפחות זה לא לקח לי שנה שלמה… אבל להעתיק אותם אחד אחד זה סיפור, ביחוד כשיש קישורים לפוסטים קודמים, או תמונות שהייתי צריכה למצוא ולהעלות מחדש.

בחרתי לא להעתיק אותם לכאן, כי לא רציתי להציף את האימייל של המנויים שלי. אז פתחתי בלוג וורדפרסי נפרד, שלתוכו העתקתי את הרשומות מתפוז, ואחרי שאעתיק לשם גם את הרשומות שלי מכאן אפתח אותו לציבור הרחב ואזמין אתכם.

חוצמזה: חם. חם במונחים בריטיים כמובן, כלומר כ-25 מעלות. ויש, תודה לאל, בריזה. אבל בכל זאת המוח שלי מרגיש מבושל ואני מחכה בקוצר רוח לירידה המובטחת בטמפרטורות מחר.

וכמובן שכל הזמן מלווה אותי המחשבה על מה שקורה בארץ. משתדלת לא לדאוג ולא להילחץ, מתפללת ומזכירה לעצמי שוב ושוב את ההבטחות של אלוהים שישמור עלינו ואת איך שהוא שמר עלינו עד היום, אבל יודעת שזה לא אומר שלא יקרה שום דבר לאנשים שאני אוהבת, וזה כל כך קשה – להיות רחוקה כשבני משפחתי בסכנה, לשמוע חדשות מרחוק ולדמיין מה קורה. מה שכן, אני זוכרת איך זה היה בעבר, כשהיתה מלחמת המפרץ ולא היה לי עדיין אימייל או אינטרנט, הייתי תלויה בטלויזיה והרדיו הבריטיים ולא יכולתי, כמו עכשיו, להתעדכן באתר של גל"צ ואפילו להקשיב למשדרי חדשות. (והטלויזיה והרדיו הבריטיים הם כל כך לא אובייקטיביים שזה מהמם. לפחות העתון שאני קוראת פה מדווח באופן די מאוזן – הם לא מושלמים כמובן אבל הם כן מדווחים על ההתקפות נגדנו ולא עושים את עצמם שישראל סתם ככה החליטה לתקוף בלי שום סיבה…) (אני קוראת את הטיימס. הם באופן כללי בעדנו.)

טוב, זהו, המוח שלי, כאמור, מבושל מהחום אז אם הצלחתם להבין משהו ממה שכתבתי כאן, אחלה.

ותודה שטסתם מירב.