אז פתאום, השנה, החלטתי להכין קניידלך לפסח. זה היה צורך רגשי. אני חושבת שזה בגלל היארצייט של אמא שלי (כי היא מתה באמצע פסח בשנה שעברה) – פתאום הרגשתי צורך בכל מיני דברים שמזכירים לי את הבית, וזה כלל מרק עוף תלמה עם קניידלך משקית של אוסם. (אמא שלי לא היתה בשלנית. המרק שלה היה מאבקה, ורק בגיל שלושים ומשהו למדתי להכין מרק עוף אמיתי, כשחברה ישראלית בלונדון החליטה להשלים את הפער המדהים הזה בחינוך שלי. ואני די בטוחה שגם הקניידלך של אמי היו משקית.) (אם כי משום מה בפעם האחרונה שראיתי אותה, כשבעלי ואני ביקרנו בארץ לפני שנתיים והיינו אצלה ביום שישי בערב, היא בישלה והגישה לנו מרק עוף ואחר כך עוף מכובס עם ירקות – פעם ראשונה בחיים שלי שראיתי את אמא שלי עושה כדבר הזה!)
מה שהמם אותי עם הקניידלך (חוץ מכמה שזה קל להכנה) זה איך שהריח שימח אותי – אפילו בשלב ההכנה, היה לי כזה כיף להריח את התערובת! ואחר כך כשישבנו לאכול את המרק עם הקניידלך, טעמתי ואמרתי: זהו, עכשיו אני מרגישה שפסח הגיע!
וליום שישי בערב הכנתי את התבשיל שאני חושבת עליו כ"קדירת עוף בסגנון מרק עוף" – משהו שהמצאתי מתישהו: אני פשוט זורקת את כל המרכיבים של מרק עוף לתוך קדירה עם מכסה ושמה בתנור – נתחי עוף, בצל, גזר, סלרי, אבקת מרק עוף של תלמה, פטרוזיליה, ומים רותחים – ונותנת לזה להתבשל איזה שעתיים שלוש. יוצא טעים טעים, ובניגוד למרק, כאן העוף לא מאבד טעם אלא הכל יוצא טעים. (אני במיוחד אוהבת את הטעם של הגזר אחרי שהוא ספג טעם עוף לאורך זמן.) ושוב, הריח משחק תפקיד משמעותי – תוך כדי הבישול, הבית מתמלא בריח המוכר הזה של מרק עוף ישראלי וזה מחזיר אותי לילדות.
חוץ מזה יש עוד מאכל פסח שהכנתי השנה בפעם הראשונה בחיי – מצה בריי, מאכל שאמא שלי נהגה להכין ותמיד אהבתי, ושוב הייתי המומה לגלות כמה קל להכין את זה! מצאתי מתכון בספר בישול יהודי של קלודיה רודן שקיבלתי כמתנת חתונה מזוג חברים יהודיים – זה היה לפני למעלה מעשר שנים, והספר די מעלה אבק אצלי כי אני לא בשלנית, אבל הוא מצויין לאותם רגעים נדירים שבהם אני מרגישה צורך לשחזר ריחות וטעמים של בית. יש לי הרגשה שיהיו עוד רגעים כאלה בעתיד :)
דּוֹדָשְלָהּ 
נחמד לשחזר ריחות :-)
אני אשוויץ ואומר שהקניידלך של דודה שלי הם הכי טובים, ולא – הם לא מתערובת מוכנה של תלמה… :-)
:-)